עַצֶבֶת הַחַיִּים / יעקב שלום קצנלנבוגן

והחיים כולם בעיני, הם רק מנגינה אחת, עצובה וארוכה
כזאת חשבתי אז, כאשר הייתי עוד בעמק הבכא
וכל חיי, תקוותיי ועתידותיי, נתרכזו בקרן חשיכה

וכה אני חושב גם עתה, בשבתי פה בטרקלין הגדול והמרווח
המקושט והמגוהץ, המלא זיו ואורה
בחברת צעירים עליזים ועלמות עליזות ויפיפיות

ובטרקלין יפה מאד, בו הכל מבהיק, הכל מתנוצץ ומאיר
וגלי מוזיקה נעימה ימלאו את מרחבו, גם עתה נדמה לי כי הפסנתר
יפליט רק צלצולים עצובים, ומנגינתו תתלכד עם מנגינת החיים, שכולנו מנגנים

הנה המוזיקה תמסוך עלי רוח יגון. בשעה שאני שומע את המוזיקה
לו גם תהיה עליזה ויוקדת, אמלא רוח יגון. ולחץ נורא ילחץ את לבבי
אז אני מרגיש את מנגינת החיים העצובה בכל תוקפה

ועל יד הפסנתר יושבת עלמה יפיפיה, ואצבעותיה הענוגות
והיפות תדלגנה על משושות הפסנתר. וכל הקרואים מתרגשים ושמחים
רק עלי תמסוך המנגינה רוח תוגה עזה מאד. אני שומע עתה את מנגינת החיים
בכל עזוז עצבונה הנעים, ודמעות לוחצות אותי
והן חפצות להתפרץ מעיני, ואני ממהר לעזוב את הטרקלין ויוצא החוצה

הליל שקט, האויר צח. וכל הארץ מכוסה שמיכה לבנה
וגם הלבנה תשלח קווי אור חיוור, ומאירה את התבל הלבנה
ואיזו רוח תוגה חרישית שפוכה על הבריאה כולה



Credits
Writer(s): Razi Ben-ezzer
Lyrics powered by www.musixmatch.com

Link