בית השמחה

בוא ניתן לרוע, ליצר, לפחד, להרס, ללחץ
להשתלט לאט כאילו אין ת'נפש ובאסה
אגיד תקוע חזק בתוך הפאזה
ואם קשה או קצת עצוב, בוא נכניס ת'יד לתחתונים
ונשפריץ את כל הזבל בלי רחמים
לא עצמיים, לא כלליים
אולי גם אתמרן קצת רצונות לקשב
"אני פה רק קצת להזין ולהוציא ת'רפש"
זה לא אישי, אני פשוט גבר
הכי פשוט לזרוק ת'אחריות על התמימות, להישען על הילדות
"הייתה קשה זו לא פליאה שאני דפוק וקצת מוגזם"
ודם נוזל ומשתלב עם הנוזל לבן
ואם ניקח אסוציאציות ללבן, תעלה הילה קטנה, מלאך
חתונה או הינומה, אבל בתכלס כשהראש דפוק ומעוות
המחשבה הראשונה היא על גמירה
ומה עושים עם כל הלחץ שמתנפח
לא מתפכח, הכל רקוב, עולה קצת ריח
הלב רדום, הדם זורם, הראש קצת מקרטע
כמות הכלום עולה ומתחפשת למנצח
השכחה, המחשבות כולם בצל הזרע
המלחמה, היריות כולן בשד של רגע
אבל כל רגע קופץ ברגע
ופגע כופת ת'רגע, ופרח נובל בנפש
ונפש קוראת לרגע של שקט, של קטע
שיימשך לנצח, שכן גם הדרך היא תהיה חלק מהרגע
שירמז על נשימה, על רגיעה, על מחשבה
שהיא תתחיל ותסתיים באופטימיות יתרה
ויקרה הנשמה, אז למה אני לא מפסיק לרוקן ת'נשמה
ולמה אני כותב על שינויים ולא משנה את התמונה
לכתוב זו לא חכמה וכל אחד יכול תמיד לכתוב
על בעיות שמצטברות במהלך ההכתרה

הכתרה הכוונה להכתרה מצד הנשמה על בעל הנשמה
שהוא צלח בלתחזק ובלדאוג לנשמה
להקשיב לכל מילה לכל טיפה של בקשה
ולא קשה ההצלחה אל מול הנשמה
קשה הקבלה שגם לנשמה יש טיפת זיקה של הכלה
הנשמה היא הכלה
והינומה לא משנה את התמונה הקצת פגועה
כי הינומה על מרקע של תימרות עשן
לא תייפה את הגופות, הכפור גם יתקיים בתוך שריפה
והרב עומד מולי אל מול הנשמה
ואני בכלל לא רציתי ברב כי אלוהים גם לא יעזור בחתונה
ואיך אזכור את ירושלים אם שכחתי את כל השאר
ואז שבירת הכוס קורית, ואני רשאי להראות טיפה של לב
מרים את ההינומה, ולפניה אני רואה מראה
מראה שהיא מראה את כל הרע הטוב
את כל רגעיי כנפל, את כל שיריי את כל המילים שכתבתי בחיי
הכל היה מסורבל ומעורבב
בלי סדר הגיוני, כרונולוגיה שלא שמה פס
שום טיפה של התחשבות שלא קרתה לא התקיימה
עם עיניים כבויות, עיניים שנפוחות ואין שינה
ואז הלכתי יד ביד עם הנשמה, שמה לא מתקיים
דמות חסרת פרצוף חסרת תמונה
עלינו על האופניים, ופידלנו אל הלא נודע
אבל לא בקטע רומנטי, אלא בקטע של אבדון בחשיכה
והגענו אל הבקתה, היה רשום "בית השמחה"
וצחקתי כי האירוניה היא רודפת לי תנשמה
אם הכל כבד אתם יכולים פשוט להעביר לשיר הבא
או בכלל לצאת מהאלבום כי המחשבות על כך
שהוא לא מוצלח הן חזקות יותר אפילו מסיפור הנשמה
ובקיצור ואקצר, הנשמה הלכה לישון
ובעלות השחר היא נעלמה כלא הייתה
ומה המסקנה ילדים נכבדים? אגיד לכם בקצרה
שאם לא תזכרו את נשמתכם, גם אתם תגיעו אל בית השמחה
*חלק ב'*
רדפתי אחרי הנשמה לחפש אותה
אין סיכוי שאתן לבת זונה לסור על נפשה
לא, לא
לא למדתי כלום אני פשוט בחור נואש
אני נופל למשחקים של קו המחשבה
אני נושר מהענפים כמו עלים
וזמן לא משחק תפקיד אצלי כי דרכי בכלל
להתעלם מהמחוגים להסתכל על סתיו
כהמחשה למנועים הפנימיים שהם צריכים לפעול
ליטול וטו ולא לתת ליצרים לקטול כל טיפה של הגיון
כתוצאה מגניחות שמהדהדות לפעמים בראש
שמכריזות על בואו של עוד לילה נטול שינה מלא בפנטוזים
עוד קפיצה בעין שהיא רוטטת מאי חושים
וניחושים לא מתקבלים אצלי
זה משתמע לשני פנים, כעיקרון התהוותי
היא משתמעת לשני פנים, אולי שלוש ארבע או ארבעים
רבים חווים את מה שאני חווה בפנים
רק שאני נותן מקום גדול ואימתני
רק רוצה טיפה של שקט, התייחסות לזמן
אחרי הסתיו מגיע החורף, אז נראה שבינתיים אחכה לרגע המיוחל
שאסיים את הקיץ הלוהט