אדוניי
הגעתי אל האור בקצה המנהרה
חדר עם שולחן מעץ כיסא ומנורת קריאה
טביעות כפות ידיים ממלאות את התקרה
אולי זה לא כלכך נורא...
הדרך בה גאות ושפל יחד משחקים
או הדרך בה יש חום דוחה גם בימים מעוננים
והעובדה שלא ברור אם יש ברור ויש חוקים
כשהגלים מתחזקים החלשים מתפרקים.
מסדר תיקיות...
כולנו כאן רקמה אנושית אחת חיה לבד
כולם מתאכזבים ממה שיש בפנים ומנפצים תכד
יושבים בדד מתחננים אל הקירות תושיטו יד
אבל קירות לא מצמיחים אוזניים לא ביום אחד
ואין לאף אחד מושג מתיי הקצב השתנה
ואנשים ברחובות שותים הכל כמו משתנה
הטבע מתפורר כמו ערכים בין הידיים
של האדם וזה רק מתחרבן יותר בכל שנה.
מסדר תיקיות...
שעון הקיר פה מדייק רק פעמיים ביום
ויש פה ריח איום
מה דג צריך לעשות כדיי לנשום
בן אדם באקווריום משקיף לסלון
הכל מואר ללא חלון
ויש עצה למוצא שאף אחד לא מצא
אוכלים פרכית על מצה כי זה דבר ממוצע
לא פותחים תדלת לחבלן בהפצצה
עוד ליין של פליירים גדולים ריקים להפצה.
מסדר תיקיות...
מוות אקספרס למסוף לא נכנסים במשקוף
עושה משמרת בלי סוף ואין פה תור לעקוף
ויש לנוסטלגיה מחשוף כזה שמעביר את פעימות הלב ישר לעור התוף
והידיים עייפות כבר מתהלכות על התקרה
שברתי תשולחן את הכיסא ואת המנורה
אולי בסך הכל זה לא היה דבר כזה נורא
לרוץ בלי סוף עידן ועידנים בתוך המנהרה.
חדר עם שולחן מעץ כיסא ומנורת קריאה
טביעות כפות ידיים ממלאות את התקרה
אולי זה לא כלכך נורא...
הדרך בה גאות ושפל יחד משחקים
או הדרך בה יש חום דוחה גם בימים מעוננים
והעובדה שלא ברור אם יש ברור ויש חוקים
כשהגלים מתחזקים החלשים מתפרקים.
מסדר תיקיות...
כולנו כאן רקמה אנושית אחת חיה לבד
כולם מתאכזבים ממה שיש בפנים ומנפצים תכד
יושבים בדד מתחננים אל הקירות תושיטו יד
אבל קירות לא מצמיחים אוזניים לא ביום אחד
ואין לאף אחד מושג מתיי הקצב השתנה
ואנשים ברחובות שותים הכל כמו משתנה
הטבע מתפורר כמו ערכים בין הידיים
של האדם וזה רק מתחרבן יותר בכל שנה.
מסדר תיקיות...
שעון הקיר פה מדייק רק פעמיים ביום
ויש פה ריח איום
מה דג צריך לעשות כדיי לנשום
בן אדם באקווריום משקיף לסלון
הכל מואר ללא חלון
ויש עצה למוצא שאף אחד לא מצא
אוכלים פרכית על מצה כי זה דבר ממוצע
לא פותחים תדלת לחבלן בהפצצה
עוד ליין של פליירים גדולים ריקים להפצה.
מסדר תיקיות...
מוות אקספרס למסוף לא נכנסים במשקוף
עושה משמרת בלי סוף ואין פה תור לעקוף
ויש לנוסטלגיה מחשוף כזה שמעביר את פעימות הלב ישר לעור התוף
והידיים עייפות כבר מתהלכות על התקרה
שברתי תשולחן את הכיסא ואת המנורה
אולי בסך הכל זה לא היה דבר כזה נורא
לרוץ בלי סוף עידן ועידנים בתוך המנהרה.
Credits
Writer(s): Tamir Goldman Grundland
Lyrics powered by www.musixmatch.com
Link
Other Album Tracks
© 2024 All rights reserved. Rockol.com S.r.l. Website image policy
Rockol
- Rockol only uses images and photos made available for promotional purposes (“for press use”) by record companies, artist managements and p.r. agencies.
- Said images are used to exert a right to report and a finality of the criticism, in a degraded mode compliant to copyright laws, and exclusively inclosed in our own informative content.
- Only non-exclusive images addressed to newspaper use and, in general, copyright-free are accepted.
- Live photos are published when licensed by photographers whose copyright is quoted.
- Rockol is available to pay the right holder a fair fee should a published image’s author be unknown at the time of publishing.
Feedback
Please immediately report the presence of images possibly not compliant with the above cases so as to quickly verify an improper use: where confirmed, we would immediately proceed to their removal.